גזר דין בתיק ת"פ 52131-07-10

מעשי הנאשם והרשעתו

הנאשם הודה, במסגרת הסדר שהושג לאחר גישור, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. מכוח ההסדר, הוגש כתב אישום מתוקן והצדדים הסכימו בעניין הענישה, כך שהתביעה הודיעה, כי תעתור לעונש ראוי ואילו ההגנה תהא חופשית לטעון לפי ראות עיניה.

מתברר, כי ביום 10.7.10 או בסמוך לכך, נכנס הנאשם לתחומי מדינת ישראל ללא אישור כניסה ושהיה כחוק. ביום 12.7.10 או בסמוך לו, קשר הנאשם קשר עם עטא בדיר (להלן: " עטא") ואחר, שזהותו אינה ידועה, לגנוב כלי רכב ולהעבירם לשטחים. ביום 15.7.10, אסף עטא את הנאשם והאחר ברכב ונסע עימם לבית העלמין בראש העין. שם, בשעה 11:00 לערך עלו הנאשם, עטא והאחר למונית מסוג מרצדס (מ.ר. 84-272-25 מודל 2010), בה נהג פואד שאשא (להלן: " המתלונן"), כשהם מצוידים בסכינים וביקשו להגיע לכפר קאסם. האחר התיישב לצד הנהג, הנאשם ישב מאחוריו ועטא ישב מאחורי הנהג. משהגיעו לכפר קאסם, כיוונו את המתלונן לשביל חצץ וביקשו שיעצור מאחר והם רוצים לרדת. בשלב זה, הנאשם ועטא שישבו מאחור, ירדו מהמונית, ניגשו לחלון הנהג והורו לו בטון מאיים לפתוח את הדלת ולצאת החוצה מייד. בהמשך, הנאשם ועטא אמרו למתלונן, כי הם לוקחים את המונית, תוך שהורו לו לשתוק, אחרת יהרגוהו. בתגובה לרצון המתלונן ללחוץ על מכשיר הקשר, איים עליו האחר, כי אם יעשה זאת הוא יהרוג אותו. במקביל לכך, פנה האחר לנאשם ולעטא בערבית על מנת שיעבירו אליו את הסכין כשהוא מורה למתלונן לצאת מהמונית מבלי לגעת בדבר. בשל חששו של המתלונן מפני השלושה, עשה כדבריהם ופתח את דלת המונית. לאחר פתיחת הדלת אחזו הנאשם ועטא במתלונן בחוזקה ומשכוהו מחוץ למונית. לאחר מכן, ניסו לקשור את ידיו מאחורי גבו באמצעות אזיקון ומשלא הצליחו הטיחו אותו לעבר הרצפה. כתוצאה מכך, נחבל המתלונן ברגלו. לאחר מכן, עטא נמלט רגלית לעבר כפר קאסם והנאשם והאחר נמלטו עם המונית כשהם מותירים את המתלונן חבול על הרצפה. המתלונן דיווח על האירוע למשטרה וכעבור זמן קצר אותרו הנאשם והאחר.

על פי אלה, הורשע הנאשם בעבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"); בעבירה של שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק ובעבירה של  שהייה בלתי חוקית, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952.

התסקיר והנסיבות האישיות

שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של הנאשם, כבן 23 שנה, רווק, תושב שכם ובו פירט את קורות חייו ואת תולדות משפחתו. הנאשם בן להורים להם שישה ילדים, כאשר לאב חמישה ילדים נוספים מנישואים קודמים. מבין האחים, שניים סובלים מנכויות ונעזרים בנאשם. האב כבן 64 היה לאורך השנים אלכוהוליסט ונהג באלימות והשפלות כלפי בני המשפחה ומזה כשלוש שנים אינו עובד על רקע מחלה ממארת. האם, כבת 47, עקרת בית, הסובלת ממחלת דם. הנאשם תיאר את מצוקת הצפיפות בה גרות המשפחות ואת המצב הכלכלי הרעוע, שמעצים את המצוקות המשפחתיות. האם תיארה את הנאשם כחלש וכנגרר על רקע תחושת תסכול ואכזבה נוכח הקשיים הכלכליים והרגשיים במשפחתו וכמי שמתקשה  לקדם את עצמו.

הנאשם בוגר 9 שנות לימוד. לדבריו, היה בעל הישגים טובים ומוטיבציה, אולם מצבו המשפחתי הקשה אילץ אותו לעזוב את ספסל הלימודים, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. את מעורבותו בעבירה נשוא תיק זה, הסביר, על רקע פיתוי ומצוקה רגשית סביב הלחצים והקשיים המשפחתיים, שחווה לאורך חייו. לקח אחריות על התנהגותו האלימה, הביע צער וחרטה כנה בגין המעורבות ובגין הפגיעה במתלונן, שהזכיר לו את אביו, וגילה מודעות לחומרת מעשיו.

התרשמות שירות המבחן הינה, כי המדובר בנאשם נעדר הרשעות קודמות, אשר הסתבך משחש מאוים מפני שותפיו. כמו כן מגלה יכולת להזדהות ואמפטיה עם מצוקת המתלונן. במפגש עמו הדגיש, כי ההליכים המשפטיים הרתיעו אותו ממעורבות בביצוע עבירות בעתיד. להערכת שירות המבחן הנאשם זקוק לקשר טיפולי אולם בשל חומרת העבירה ובשים לב להיותו תושב השטחים, נמנע מלהמליץ על העמדה למבחן. יחד עם זאת בא בהמלצה להפנות תשומת לב שלטונות שב"ס לחשש הנאשם מפגיעה בו בשל עדותו נגד שותפיו.

טיעוני הצדדים

באת-כוח המאשימה הודיעה, כי תעתור לעונש ראוי של 42 חודשי מאסר מיום מעצרו של הנאשם, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

בטיעוניה, עמדה, בין היתר, על נסיבותיו המחמירות של כתב האישום לרבות על העובדה, שרק בשל כך שהשלושה לא הצליחו לאזוק את ידי המתלונן, הספיק זה להזעיק את המשטרה. עוד הדגישה, כי המדובר בעבירת שוד שהינה מן החמורות שבגדר עבירות הרכוש והאלימות, אשר הפכה, בשנים האחרונות, לעבירה המתבצעת תדיר, בנהגי מוניות, בעיקר באזור המשולש. בעבירה זו, יש משום הטלת מורא על נהגי המוניות, שבעצם כל רצונם הוא לעסוק בפרנסתם. הקלות הבלתי נסבלת הכרוכה בביצוע העבירה ונפיצותה, מחייבת הטלת ענישה מרתיעה.

חומרה נוספת ניתן למצוא בנסיבות הספציפיות של מקרה זה. המדובר בעבירה שבוצעה בצוותא לאחר תכנון מוקדם ובעל מטרה ממוקדת - לגנוב רכבי יוקרה ולהעבירם לשטחים. העובדה, כי השוד מבוצע לאור יום תוך נקיטת אלימות פיזית ואיום כלפי המתלונן, שאם לא ישתף פעולה יהרגוהו, מעיד על תעוזה רבה וקור רוח.

באשר לעונש, הדגישה, כי אין משמעות מבחינה עונשית לחלקו של נאשם זה או אחר בעת ביצוע השוד, שכן מכתב האישום עולה שהביצוע היה של השלושה במאוחד.  אמנם, יש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו והפללת שותפו לעבירה כמו גם את העדר העבר הפלילי.  יחד עם זאת, המדובר בנאשם תושב השטחים, שנכנס לתחומי הארץ ללא היתר כדי לעבוד ואגב כך מבצע עבירה ופוגע ברכוש ובביטחון הציבור. כמו כן, לא ניתן להתעלם מניסיונו להקטנת חלקו בביצוע העבירה ומשינוי גרסאותיו.

באשר לרכיב העונשי הכספי, סברה, כי משעסקינן בעבירה שמבוצעת בקלות לשם השגת רווח כספי, יש לנקוט בענישה שתהפוך את ביצועה ללא כדאי. אמנם, המונית לא נלקחה בזכות קור רוחו של המתלונן אולם כסף, בסך 800 ש"ח, נגנב מארנקו.

על כן אין מנוס משליחתו של הנאשם למאסר ממשי בפועל, שאילולא הנסיבות המיוחדות והאמור בתסקיר, התביעה העונשית הייתה חמורה יותר. לכך יש מקום לצרף מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

מנגד, הדגיש ב"כ הנאשם את הודאת מרשו בכתב האישום המתוקן, כאשר הוא חוסך בזמן שיפוטי יקר, את הודאתו המיידית בפני חוקריו והפללת שותפיו.

עוד הדגיש את השתלשלות האירועים הנוגעת למרשו. הוא הבהיר, כי עת הנאשם המתין בתוך שטחי ישראל במקום בו ממתינים פועלים לעבודה, הגיע עטא ולאחר שהבין, כי המדובר במי שנמצא במצוקה גדולה, משלא מצא עבודה מספר ימים, שידלו, תוך ניצול תמימותו, לביצוע העבירה. הנאשם אינו בגדר היוזם, המתכנן או המבצע העיקרי, כי אם אותו עטא בדיר.

עוד ציין, כי הנאשם חובר לעטא כשלהם חובר אדם שלישי, כאשר השניים, בתחילת הקשר, התחזו בפניו בשמות בדויים. הנאשם אינו מכיר את ההתנהלות הנדרשת לשם ביצוע העבירה כמו גם את השפה העברית.

באשר לנסיבותיו האישיות, מפנה, בין היתר, לתסקיר, ממנו עולה, כי הנאשם מביע חרטה כנה ואף שירות המבחן מגיע למסקנה כי המדובר במי שלא יבצע את המעשים בשנית. כמו כן ניתן לראות את האמפתיה הכנה אותה חש כלפי המתלונן.